Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 45a
הִלְכְתָא לִמְשִׁיחָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה כֹּל שְׁחִיטַת קֳדָשִׁים לָא לִתְנֵי הִלְכְתָא לִמְשִׁיחָא הוּא אֶלָּא דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר הָכָא נָמֵי דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ הִלְכְתָא לְמָה לִי לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אֲמַר לֵיהּ הֲלָכָה קָאָמֵינָא
Traduction
Does one issue a halakha for the messianic period, when the Temple will be rebuilt? Abaye said to him: If that is so, that such halakhot are not taught, let the tanna not teach all the halakhot of the slaughter of sacrificial animals, i.e., tractate Zevaḥim, as it is entirely a halakha for the messianic period. Rather, one studies these halakhot due to the principle of: Study Torah and receive reward, i.e., one is rewarded for the study of Torah regardless of its practical applicability. Here too, study Torah and receive reward. Rava said to him: This is what I am saying to you: Why do I need a practical ruling of halakha? According to another version, which presents the same answer in different terms, Rava said to him: I spoke in reference to the ruling of halakha, as it is puzzling that a halakhic ruling is given in this case.
Rachi non traduit
הלכתא למשיחא. הרי קבע לנו הלכה הצריכה לנו לימות המשיח כשיבנה בית המקדש ועכשיו לא הוצרכנו לה:
א''ל הלכה קאמינא. האי דמיתמהנא קביעות הלכה הוא דמיתמהנא דמיגרס בעינן מיתני משניות ומחלוקת הלכות עבודה לפי שתורה היא ודרוש וקבל שכר אבל קיבוע הלכה אינה אלא להורות הלכה למעשה ועכשיו אינו נוהג:
Tossefoth non traduit
הלכתא למשיחא. כי האי גוונא פריך בריש ד' מיתות (סנהדרין נא:) ותימה דבריש עשרה יוחסין (קדושין עב:) א''ר יהודה אמר רב הלכה כרבי יוסי דעתידין ממזרין ליטהר ושמא נפקא מינה עכשיו שלא להרחיק משפחות שאינן ידועות ובקדושין (שם) פירשתי במאי פליגי רבי יוסי ורבנן בממזר ידוע או בשאין ידוע ובפ''ק דיומא (דף יג.) דפסיק כר' יוסי ראשון חוזר לעבודתו ושני אינו ראוי כו' נפקא מינה עכשיו בנשיא או ראש ישיבה או פרנס שנתמנה על הציבור ועבר מחמת אונס ועבר האונס ובפרק אלו דברים (פסחים סט:) דפסיק הלכה כר''ע דכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת לענין פסח נפקא מינה בזמן הזה לענין מילה ואע''ג דגבי מילה נמי פסיק הכי בהדיא (בשבת קלג.) מ''מ לאלומי פסקא דמילה פסק נמי גבי פסח הכי ובפ''ק דתענית (דף ד:) דפסיק רבי אלעזר הלכה כר''ג דאמר בשבעה במרחשון ומוקי לה התם בזמן שבית המקדש קיים נפקא מינה גם בזמן הזה לבני בבל דאית להו פירי בדברא כדקאמר התם הא לן והא להו ומיהו בסוף התכלת (מנחות נב:) קשה דפסיק רבי יוחנן כאבא יוסי בן דוסתאי גבי חביתי כ''ג ונראה דרב יוסף דוקא דאית ליה הכא ובסנהדרין (דף נא:) דאין לפסוק הלכתא למשיחא וה''ר חיים מפרש דלא פריך הלכתא למשיחא אלא היכא דאיכא תרתי שהוא למשיחא וגם עושה איסור דליכא נפקותא בהלכתא אלא על ידי איסור לא שייך לפסוק למשיחא:
מַתְנִי' קָדְשֵׁי גוֹיִם אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רַבִּי יוֹסֵי מְחַיֵּיב
Traduction
MISHNA: With regard to offerings consecrated by gentiles for sacrifice to God, one is not liable for eating them, neither due to violation of the prohibition of piggul if the sacrificial rites were performed with the intent to eat the offering beyond its designated time, nor due to violation of the prohibition of notar, nor due to violation of the prohibition against eating the meat while ritually impure. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is exempt; this is the statement of Rabbi Shimon. And Rabbi Yosei deems him liable.
Rachi non traduit
מתני' קדשי עובדי כוכבים כו'. מפרש בגמ' וכשהתנדבום לגבוה קאמר:
Tossefoth non traduit
והשוחטן בחוץ פטור דברי ר' שמעון. בגמרא לא תני בברייתא שוחט בחוץ והכא לא תני תמורה ונסכים דתני בברייתא וזה תימה וא''ת אי ר''ש ס''ל כרבי אליעזר דאמר פרק ואלו מנחות (דף עג:) דאין עובדי כוכבים מביאין אלא עולות א''כ מאי איריא קדשי עובדי כוכבים דאין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא אפי' דישראל נמי דהא שמעינן ליה לר''ש בסוף דם שחיטה (כריתות כג:) דאין פיגול בעולין ואין נותר בעולין וצ''ל דסבר לה כר' יוסי הגלילי דמביאין אפילו שלמים ועוד י''ל דבכריתות (דף יג:
ודף כג:) מוכח דטעמא דר''ש משום דאין איסור חל על איסור וקדשי עובדי כוכבים שרו מדאורייתא כדתניא בגמרא לא נהנין מדרבנן ולא מועלין דגמר חט חט מתרומה:
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן קָדְשֵׁי גוֹיִם לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא
Traduction
GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to offerings consecrated by gentiles, one may not derive benefit from them ab initio, but if one derived benefit from them, he is not liable after the fact for misusing consecrated property. And one is not liable for eating them, neither due to violation of the prohibition of piggul if the sacrificial rites were performed with the intent to eat the offering beyond its designated time, nor due to violation of the prohibition of notar, nor due to violation of the prohibition against eating the meat while ritually impure.
Rachi non traduit
גמ' ת''ר כו'. מפרשה לקמיה:
וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה וְאֵין מְבִיאִין נְסָכִים אֲבָל קָרְבָּנָן טָעוּן נְסָכִים דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן
Traduction
And gentiles cannot render an animal a substitute, i.e., if a gentile stated with regard to an animal that it should be the substitute of a consecrated animal, the substitution does not take effect. And gentiles cannot bring libations that are brought by themselves as a separate offering and do not accompany an animal offering, but their animal offerings require libations. This is the statement of Rabbi Shimon.
Rachi non traduit
ואין מביאין נסכים. בפני עצמם בלא זבח כישראל שמתנדבין יין כדתנן במנחות (דף קד:):
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי רוֹאֶה אֲנִי בְּכוּלָּן לְהַחְמִיר שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן לַה' בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מוֹעֲלִין בָּהֶן
Traduction
Rabbi Yosei says: I see the logic of the opinion that in all of these cases it is correct to be stringent about the offerings of gentiles, as it is stated with regard to them: ''Any man of the house of Israel, or of the strangers in Israel that will sacrifice his offering…to the Lord'' (Leviticus 22:18). This indicates that all offerings, even those of gentiles, are fully consecrated to God; therefore, the halakhot of misuse, piggul, notar, and eating the meat while ritually impure should all apply to the offerings of gentiles. In what case is this statement said? In the case of items consecrated for the altar. But with regard to items that are consecrated by gentiles for Temple maintenance, one who derives benefit from them is liable for misusing them. This concludes the baraita.
Rachi non traduit
בכולן אני רואה. בכל הדברים הללו אני רואה בקדשי עובדי כוכבים להחמיר כבקדשי ישראל:
שנאמר בהם לה'. דכתיב איש איש מבית ישראל וגו' (ויקרא כ''ב:י''ח) ודרשינן בהכל שוחטין (חולין יג:) איש מה ת''ל איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
במה דברים אמורים. דאין מועלין בהן אתאן לת''ק:
אבל בקדשי בדק הבית. עובד כוכבים שהתפיס לבדק הבית:
מועלין בו. ולקמן מפרש טעמא:
Tossefoth non traduit
רואה אני בכולן להחמיר שנאמר בהן לה'. פי' בקרא דאיש איש דמרבינן עובדי כוכבים שנודרין כתיב לה' למימר שעובדי כוכבים הם בכלל קדשי ה' משמע הכא דאיכא מעילה דאורייתא בקדשי מזבח וקשה דלא איפריך מהכא לר' ינאי דאמר בפ' קדשי מזבח (מעילה דף טו.) במעילה דאין חייבין מעילה אלא על קדשי בדק הבית כדפריך התם ומשני כולהו מדרבנן ועוד תנן פ' אמרו לו (כריתות יג:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד ותו דשילהי כל הבשר (חולין דף קיז.) אמר ר' ינאי גופיה כאשר יורם וגו' מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שלמים יש בהן מעילה ותו דשילהי תמורה (דף לב:) א''ר ינאי גופיה אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד שנאמר לה' קדשים המיוחדים לה' וי''ל אסמכתא נינהו ועוד י''ל דר' ינאי לא איירי אלא בדבר הניתר לטהורים אבל באימורים ועולה דהמעילה לא פקעה פשיטא דאיכא מעילה דאורייתא וקשה לי על זה אמאי לא משני במעילה הכי דכי פריך מטובא ולישני באימורים:
לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין לֹא נֶהֱנִין מִדְּרַבָּנַן
Traduction
The Gemara begins to analyze this baraita in detail. The baraita taught that one may not derive benefit from items consecrated by gentiles ab initio, but if one derived benefit from them, he is not liable after the fact for misusing of consecrated property. The Gemara explains: One may not derive benefit from them by rabbinic law, as the Sages prohibited deriving benefit from any item that was consecrated to God.
וְלֹא מוֹעֲלִין דְּגָמַר מְעִילָה חֵט חֵט מִתְּרוּמָה דְּבִתְרוּמָה כְּתִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא גוֹיִם
Traduction
The Gemara’s explanation continues: But if one derived benefit from them, he is not liable after the fact for misusing consecrated property, as the tanna of the baraita derives the halakha of misuse of consecrated property through a verbal analogy between ''sin'' stated with regard to misuse of consecrated items and the word ''sin'' stated with regard to teruma. With regard to misuse of consecrated property, the verse states: ''If any one commits a trespass, and sins through error, in the sacred items of the Lord'' (Leviticus 5:15). In the case of teruma, the verse states: ''Lest they bear sin for it, and die due to it, if they profane it'' (Leviticus 22:9). And with regard to teruma, it is written: ''And they shall not profane the sacred items of the children of Israel'' (Leviticus 22:15), which indicates: But not the sacred items of gentiles, i.e., one is not liable for partaking of the teruma of gentiles while he is in a state of ritual impurity.
Rachi non traduit
דגמרינן מעילה חטא חטא מתרומה. כתיב במעילה וחטאה בשגגה (ויקרא ה':ט''ו) וכתיב בתרומה ולא ישאו עליו חטא (שם כב) ובתרומה כתיב בתריה דהאי קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל:
דבתרומה כתיב בני ישראל. וינזרו מקדשי בני ישראל (שם כב):
וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא מַאי טַעְמָא דְּאָתֵי פִּיגּוּל עָוֹן עָוֹן מִנּוֹתָר
Traduction
The baraita further taught: And one is not liable for eating the offerings of gentiles due to violation of the prohibition of piggul, or notar, or eating the meat while ritually impure. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara explains that the halakha of piggul is derived through a verbal analogy between the word ''iniquity'' stated with regard to piggul and the word ''iniquity'' stated with regard to notar. With regard to piggul, the verse states: ''It shall be piggul, and the soul that eats it shall bear his iniquity'' (Leviticus 7:18), and with regard to leftover sacrificial meat the verse states: ''Therefore anyone who eats it shall bear his iniquity'' (Leviticus 19:8).
וְאָתֵי נוֹתָר חִילּוּל חִילּוּל מִטּוּמְאָה וּבְטוּמְאָה כְּתִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא גּוֹיִם
Traduction
And the halakha of notar itself is derived through a verbal analogy between profanation stated with regard to notar and profanation stated with regard to ritual impurity. With regard to notar the verse states: ''Because he has profaned the sacred item of the Lord'' (Leviticus 19:8), and with regard to impurity the verse states: ''And that they do not profane My holy name'' (Leviticus 22:2). And with regard to impurity it is written in that same verse: ''That they separate themselves from the sacred items of the children of Israel,'' which indicates: But not the sacred items of gentiles.
וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה מַאי טַעְמָא דְּאִיתַּקַּשׁ תְּמוּרָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה אִיתַּקַּשׁ לְמַעְשַׂר דָּגָן וּבְמַעְשַׂר דָּגָן כְּתִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא גּוֹיִם
Traduction
The baraita also teaches: And gentiles cannot render an animal a substitute. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara explains: It is because substitution is juxtaposed in the Torah with animal tithe, as the verse states: ''And concerning the tithe of the herd, or of the flock…the tenth shall be sacred to the Lord…neither shall he make a substitute for it'' (Leviticus 27:32–33). And animal tithe is juxtaposed with the tithe of grains, as the verse states: ''You shall tithe [asser te’asser] all the increase of your seed that the field brings forth year by year. And you shall eat before the Lord your God, in the place that He shall choose to place His name there, the tithe of your grain'' (Deuteronomy 14:22–23). The doubled verb form, asser te’asser, is understood as an allusion to two tithes, grain tithe and animal tithe. And with regard to the tithe of grains it is written: ''When you take of the children of Israel the tithes'' (Numbers 18:24), which indicates: But not of gentiles.
Rachi non traduit
תמורה. בהמה:
למעשר בהמה. דכתיב במעשר והיה הוא ותמורתו (שם כז):
ומעשר בהמה למעשר דגן. עשר תעשר ואמר מר בבכורות (דף נג:) בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן:
Tossefoth non traduit
ואין עושין תמורה דאיתקש למעשר בהמה. בפרק קמא דתמורה (דף ג.) דריש מדכתיב בריש עניינא דבר אל בני ישראל איש כי יפליא וגו':
ומעשר בהמה למעשר דגן. בבכורות (דף נג:) אמרינן לא איתקש אלא לענין שנה:
וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ מַעְשַׂר דָּגָן חוּלִּין הוּא
Traduction
The Gemara asks: But does a matter derived via a juxtaposition again teach via a juxtaposition? There is a principle that in consecrated matters, a halakha derived via a juxtaposition cannot teach another halakha via a juxtaposition. The Gemara answers: This derivation is not relevant exclusively to consecrated matters, as the tithe of grains is non-sacred food.
Rachi non traduit
דבר הלמד. מעשר בהמה הלמוד בהיקש שלא יהא נוהג בעובדי כוכבים חוזר ומלמד על התמורה בהיקש:
מעשר דגן חולין הוא. ובכל התורה למדין למד מן הלמד חוץ מן הקדשים כדאמר באיזהו מקומן (לקמן זבחים מט:):
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר מְלַמֵּד אָזְלִינַן אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר לָמֵד אָזְלִינַן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
Traduction
The Gemara raises a difficulty: This works out well according to the one who says that when implementing this principle we follow the source that teaches the halakha, i.e., if the matter that teaches the first juxtaposition involves non-sacred items, one can employ two juxtapositions even with regard to deriving the halakha for consecrated matters. But according to the one who says that we follow the matter that is taught the halakha, i.e., the case to which we wish to apply the halakha, and if that case involves offerings one cannot employ two juxtapositions, what can be said?
Rachi non traduit
הניחא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן. דאי מלמד חולין אף על גב דלמד קדש למדים בו הלמד מן הלמד ופלוגתייהו באיזהו מקומן (שם):
אֶלָּא מַעְשַׂר בְּהֵמָה חוֹבָה שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהּ זְמַן הוּא וְחוֹבָה שֶׁאֵין לָהּ זְמַן קָבוּעַ יִשְׂרָאֵל מַיְיתוּ גּוֹיִם לָא מַיְיתוּ
Traduction
Rather, the reason why gentiles cannot bring an animal tithe offering is that animal tithe is an obligation for which there is no fixed time, and with regard to any obligation for which there is no fixed time, a Jew can bring it but gentiles cannot bring it. And as stated, substitution is juxtaposed with the animal tithe, and therefore gentiles can also not render an animal a substitute.
Rachi non traduit
עובדי כוכבים לא מייתו. דלא איתרבו עובדי כוכבים אלא לנדרים ונדבות כדכתיב בקרא לכל נדריהם וגו' (ויקרא כ''ב:י''ח) וה''ה נמי דלא מייתו חובה הקבוע להם זמן כגון עולת ראייה ושלמי חגיגה אלא לא פסיקא ליה הואיל ומביאין עולה ושלמי נדבה אבל מעשר חטאת ואשם לא שייך בהו כלל:
וְאֵין מְבִיאִין נְסָכִים תָּנוּ רַבָּנַן אֶזְרָח אֶזְרָח מֵבִיא נְסָכִים וְאֵין הַגּוֹי מֵבִיא נְסָכִים יָכוֹל לֹא תְּהֵא עוֹלָתוֹ טְעוּנָה נְסָכִים תַּלְמוּד לוֹמַר כָּכָה
Traduction
§ The baraita teaches: And gentiles cannot bring libations that are brought by themselves as a separate offering and do not accompany an animal offering, but their animal offerings require libations. The Gemara cites the source of these halakhot. The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to libations: ''All who are homeborn shall do these things after this manner'' (Numbers 15:13), which teaches that those who are homeborn, i.e., Jews, can bring libations as a separate offering, but a gentile cannot bring such libations. One might consequently have thought that a gentile’s burnt offering should not require the standard accompanying libations. Therefore, the verse states: ''So it shall be done for each bull'' (Numbers 15:11), which indicates that every offering requires libations.
Rachi non traduit
אזרח. בפרשת נסכים כתיב בשלח לך כל האזרח יעשה ככה ומינה ילפינן לקמן בפרק כל התדיר (זבחים דף צא:) אזרח מלמד שמתנדבים נסכים ומביא בפני עצמן נדבה:
ת''ל ככה. יעשה לשור שאחר שחובה תלויה בקרבן ל''ש ישראל ול''ש עובד כוכבים הלכך שלח דמי נסכיה יקרבו משלו ואם לאו מקריבים משל ציבור שתנאי ב''ד הוא במסכת שקלים (דף יא:):
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי רוֹאֶה אֲנִי בְּכוּלָּן לְהַחְמִיר בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ כּוּ' מַאי טַעְמָא
Traduction
The baraita continues: Rabbi Yosei says: I see that in all of these cases it is correct to be stringent. In what case is this statement said? In the case of items consecrated for the altar. But with regard to items that are consecrated by gentiles for Temple maintenance, one who derives benefit from them is liable for misusing them. The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Yosei?
Rachi non traduit
מ''ט כו'. אמילתיה דר''ש קאי אמעילה דקאמר אבל קדשי בדק הבית דעובדי כוכבים מועלין:
קָסָבַר כִּי גָּמְרָה מְעִילָה חֵט חֵט מִתְּרוּמָה דּוּמְיָא דִּתְרוּמָה דְּקַדִּישָׁא קְדוּשַּׁת הַגּוּף אֲבָל קְדוּשַּׁת בֶּדֶק הַבַּיִת דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים לָא
Traduction
The Gemara answers that Rabbi Yosei holds that when the halakha of misuse of consecrated property is derived through a verbal analogy between ''sin'' stated with regard to misuse of consecrated property and ''sin'' stated with regard to teruma, this is referring to items that are similar to teruma, which is sacred with inherent sanctity. But with regard to an item consecrated for Temple maintenance, which has no inherent sanctity, but only sanctity that inheres in its value, this exemption of gentiles does not apply.
Rachi non traduit
וכי גמרה מעילה מתרומה. למעוטי עובדי כוכבים דומיא דתרומה קדשי מזבח הוא דגמרה דקדיש גופייהו כתרומה שאינן נפדין:
Tossefoth non traduit
דומיא דתרומה דקדישא קדושת הגוף. וא''ת אזהרה לנהנה מקדשי בדק הבית מנין דתנן אלו הן הלוקין (מכות יג.) וחשיב הקדש שלא נפדה משמע דבר שיש לו פדיון והיינו קדשי בדה''ב הא לא ידעינן אזהרה במעילה אלא מגזירה שוה דחט חט מתרומה פ' הנשרפין (סנהדרין פד.) והאי תנא לא יליף אלא דומיא דתרומה וי''ל דהקדש שלא נפדה לא מיירי בבדק הבית אלא בקדשי המזבח שהוממו דכיון דמעיקרא הוה בהו מעילה בשביל שהוממו לא פקעה המעילה ואכתי קשה מהא דילפינן בפרק בתרא דמעילה (דף יח:) חט חט מתרומה לענין פגם ונהנה במעילה במחובר לקרקע ומחובר היינו קדושת דמים ולא גמרי מתרומה וי''ל דהכא דוקא הוא דבעינן דומיא דתרומה משום דכתיב לה' לרבויי דלא גמרינן אלא דומיא דתרומה דקדושת הגוף עוד יש לומר דלרבנן אפי' בדק הבית גמרינן מתרומה למעט עובדי כוכבים בד''א ר' יוסי קאמר ליה ולא גמר בדק הבית מתרומה וכן נראה מדמייתי הש''ס ר' יוסי אומר בכולן אני רואה להחמיר וכו' ומפרש מ''ט דומיא דתרומה דקדושת הגוף וה''ק שכל קדשי עובדי כוכבים אני רואה להחמיר משום פיגול נותר וטמא אבל מאי דאמריתו אין מועלין הני מילי בקדשי המזבח דגמרינן מתרומה (ואהני לינא) דלא גמרינן מתרומה אלא מידי דדמיא לה אבל בדק הבית דלא דמי לה מועלין כך פירש רבינו והקשה לו בנו ה''ר אלחנן דבפ''ק דערכין (דף ה:) אמר אביי וערכו נגנז ופריך א''כ לא ימעלו בו אלמה תניא אבל קדשי בדק הבית מועלין ולישני ההיא ר' יוסי אבל לרבנן אין מועלין וי''ל דשפיר משני התם וכ''ז הגיה רבינו:
תָּנוּ רַבָּנַן דָּם שֶׁנִּטְמָא וּזְרָקוֹ בְּשׁוֹגֵג הוּרְצָה
Traduction
The Gemara continues to analyze the opinion of Rabbi Yosei. The Sages taught in a baraita: With regard to blood that became impure and a priest sprinkled it on the altar, if he did so unwittingly, the offering is accepted.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source